יסודות הרפואה הסינית
דף זה מוקדש לכל מי שמתעניין בתאוריה שעומדת מאחורי הרפואה הסינית.
פעמים רבות במהלך טיפול, השיחה גולשת לשפת הרפואה הסינית. אנשים רוצים להבין איך אנחנו המדקרים חושבים ומה לפי דעתינו גרם לגוף-נפש שלהם לצאת מאיזון.
מתוך מחשבה שהבנה משותפת מקלה על הריפוי, אני שמחה לשתף את מי שמתעניין בקצת מהידע הזה על איך ביכלל חושבים הרופאים הסינים.
רפואה סינית, היא מפה מפורטת מאוד שמסבירה באופן מדהים על גוף האדם. הרפואה הסינית (והדיקור הסיני) הם התוצאה של רפואה שהתפתחה במקביל ובנפרד ממערכת הרפואית במערב. כאשר אנחנו, בני תרבות המערב, מנסים להבין מה היא רפואה סינית, חשוב שנזכור עובדה אחת מרכזית - כל צורת המחשבה, מערכת המושגים התרבות הסינית שונה לחלוטין מצורת המחשבה במערב. רפואה, במערב ובמזרח היא לא "האמת" אלא מודל (או – מפה): מערכת של מושגים והקשרים שתכליתו לתאר את גוף האדם: בריאות ומחלה. לסיני ולישראלי גוף האדם הוא אותו גוף, אך עולם המושגים שמתאר אותו שונה לגמרי. ובכלל, אם אנחנו עוצרים שניה ומרגישים את הגוף שלנו, אנחנו מוכרחים להודות שהוא הרבה יותר מורכב וקסום ממה שאנחנו מסוגלים בכלל לתפוס, כך שאני ממליצה לנו, לנסות לשמור על גמישות.
כשמדברים על רפואה סינית בעברית, אנחנו משתמשים במילים שאת המשמעות שלהם אנחנו כבר מכירים כמו: כבד, ריאות, טחול וכן הלאה, אבל, שוב, יש לזכור שהמשמעות של המילים האלה בעולם הרפואה הסינית שונה לגמרי מהמשמעות שאנחנו מכירים בעברית. המושג "דם" בקונטקסט של רפואה סינית שונה לגמרי מהמשמעות של "דם" שאנחנו רגילים. המושג "דם" לקוח מיתוך מערכת שמתארת את הגוף, והשימוש בה נגזר מהעובדה שטיפולים שמשתמשים במושג הזה הביאו לתוצאה הרצויה: הקלה בסימפטום כלשהו, טיפול במחלה, ושמירה על בריאות. לכן עם כל מושג שנלמד, נלמד גם מה המשמעות שלו בתוך העולם הזה של הרפואה
אחד העקרונות המרכזיים בגישה של הרפואה הסינית הוא עיקרון ההשפעה ההדדית: שני דברים שונים שמגיבים אחד לשני באופן הדדי. זוהי התפיסה המרכזית של הרפואה הסינית. אפשר להמחיש את הרעיון הזה על ידי המשפט הסיני הידוע: "השמיים ובני האדם מגיבים הדדית אחד לשני". מה שאומר שמה שמתרחש בעולם הגדול משפיע על האדם ולהפך. אך הרפואה הסינית לוקחת את המסלול הזה אפילו צעד נוסף, האדם הוא מיקרוקוסמוס של העולם, כך שעל פי הרפואה הסינית גוף האדם הוא כמו יקום קטן, כך שכמו שיש שמיים וארץ בחוף יש שמיים וארץ בפנים, כמו שיש ימים ונהרות בחוץ, יש ימים ונהרות בפנים. יש מקומות בהם רטוב, ומקומות בהם יבש, מקומות בהם חם ומקומות בהם קר. כך שלכל מה שקורה בעולם החיצון יש השפעה על גוף האדם. הרפואה הסינית לא המציאה שפה מיוחדת לרפואה, כל המילים שמשמשים לתיאור הגוף: מחלה ובריאות, הם מילים מהשפה היומיות של האדם הסיני ולקוחים מהתבוננות בטבע. יכול להיות שלאדם מסוים יהיה יותר מידי חום או יותר מידי יובש. יש מחלות שמתוארות כרוח. הרופא הסיני מתבוננן באירועים גופניים, פנימיים, באופן דומה לאירועים חיצוניים, גלובליים יותר, בעולם הטבע. החולה יכול להתחבר אינטואיטיבית לאבחנה של הרופא: אם יש יותר מידי חום, החולה מבין מיד שעליו לקרר. יכול להיות שהוא ישאל את הרופא באיזה אמצעים כדאי לקרר, אבל צורת הרפואה הזאת בנויה על כך לאדם ה"חולה" יש שותפות ואחריות משותפת על הטיפול בו, ועל מניעת המחלה. האחריות חוזרת בסופו של דבר אל המטופל.
יין ויאנג
חמשת אברי היין וששת אברי היאנג
חשוב מאוד לזכור שהמילה "איברים" בקונטקסט הסיני, שונה מהפרוש למילה איבר שאנחנו רגילים להשתמש. חמשת איברי היין הם מלאים בצורתם, הם קשורים לטרנספורמציה של צ'י ודם, והם מאכסנים את התמצית. חמשת אברי היין הם האיברים העיקריים בגוף והם אחראיים על יצור צ'י ודם. חמשת אברי היין הם: כבד, לב, טחול, ריאות וכליות. ששת אברי היאנג, הם חלולים בצורתם, הם מעבירים ומנהלים את הצ'י, והם אחראים על פליטת הפסולת מהגוף. מה שהם מנהלים ומעבירים הוא המזון והנוזלים, ומה שהם פולטים הוא הצואה והשתן. ששת אברי היאנג הם כיס המרה, המעי הדק, הקיבה, המעי הגס, שלפוחית השתן, ואיבר שאין לו מקבילה ברפואה המערבית – המחמם המשולש. איברי היין והיאנג מיוצגים בזוגות: הכבד עם כיס המרה, הלב עם המעי הדק, הטחול עם הקיבה, הריאות עם המעי הגס, והכליות עם שלפוחית השתן. המחמם המשולש הוא רעיון שמיצג את החלק העליון האמצעי והתחתון של הגוף. זהו איבר שאין לו צורה. המ"מ מכיל ומאפשר את התפקוד של האיברים האחרים. למחמם העליון שייכים הלב והריאות. למחמם האמצעי שייכים הטחול, הקיבה, הכבד, והמעי הדק, ולמחמם התחתון, הכליות, שלפוחית השתן, המעי הדק והמעי הגס. לכל חלק כזה קוראים מחמם מכוון שברפואה סינית, כל מאורע בגוף, כל טרנספורמציה, כל שינוי מיוחסת לאנרגיה של חום. כמו סיר בישול שחייב את האש מתחתיו כדי שיוכל להיווצר תהליך של בישול וטרנספורמציה. אמרנו שאברי היין ואברי היאנג הם בני זוג יין יאנג. חמש זוגות כבר ראינו. כשמדברים על מערכת הערוצים, המרידיאניים, המחמם המשולש היאנגי, מצומד למגן הלב. מגן הלב מתפקד בשם הלב.
הסינים שהתבוננו בטבע ראו שבכל התופעות, באופן מובנה, יש שתי קטבים – פולאריות משלימים. לכל תופעה בעולם יש שתי פנים. במקור המושג יין ויאנג מיוצגים בכתב הסיני כצד המוצל והמואר של הגבעה. אין צד מואר ללא צד מוצל, אין יום בלי לילה, אי אפשר למות בלי להיוולד, לא יכול להיות שיהיה חום מבלי קור או לחות בלי רטיבות. בעולם הטבע תמיד יש יחסי ניגודיות והשלמה, שמשתנים בלי הרף. יין ויאנג מנוגדים אחד לשני, משלימים אחד את השני, ומיצרים אחד את השני. בעולם החיצוני יאנג מיוצג על ידי האש ויין על ידי המים.
מושג הצ'י קצת קשה להגדרה בעברית. יש האומרים שצ'י היא אנרגיה, וזה נכון חלקית: כל סוג של אנרגיה, חשמלית, הידראולית גרעינית הוא סוג של צ'י. אך במערב כשאומרים אנרגיה מתכוונים במרומז למשהו שונה מחומר. בתפיסה הסינית החומר הוא גם סוג של צ'י. על פי הרפואה הסינית צ'י הוא מה שגורם לדברים להתרחש בגוף, שום דבר לא קורה בגוף בלי צ'י. על פי הרפואה הסינית לצ'י יש 5 תפקודים:1. צ'י הוא מה שגורם לדברים לזוז – הוא מניע.2. צ'י הוא מה שגורם לדברים להשתנות – הוא הגורם לטרנספורמציה.3. צ'י הוא מה שאחראי על החום בגוף.4. צ'י הוא גם מה שמחזיק את כל הדברים בגוף במקומם: מחזיק את הדם בכליו, את נוזלי הגוף במקומם, ואת האיברים במקומם.5. ואחרון חביב, צ'י הוא מה שמגן על הגוף מפלישה של השפעות חיצונית. במערב: חיידקים וירוסים וגורמי מחלות אחרים, וברפואה הסינית: הגנה ממש שנקרא בסינית צ'י מרשע או באנגלית – evil Qi.צ'י, בהשוואה לדם הוא יאנג, בעוד שהדם הוא יין. דם ברפואה סינית הוא מושג הרבה יותר רחב מהדם שאנו מתייחסים אליו במערב. כמובן שאם נחתוך את האצבעות שלנו גם הסינים יקראו לנוזל האדום דם. אך לדם ברפואה סינית יש יותר תפקידים: דם הוא מה שמזין ומלחלח את האיברים. הדם מגיע לכל הרקמות בגוף ומזין אותם. מזין אותם בדלק המאפשר להם לתפקד. על פי הכתבים הסינים, אם היד מקבלת דם היא יכולה להחזיק, אם העיניים מקבלים דם הם יכולים לראות. אפשר להסתכל על צ'י ודם כאל זוג יין יאנג: תפקוד ודלק. אחד מאפשר ומיצר את השני. צ'י הוא טרנספורמציה של דם, הוא התפקוד שמתקבל מההזנה של הדם. אפשר להבין את זה על פי הדוגמה של נר: גוף הנר הוא היין והאש הוא היאנג, בהבדל קטן – בגוף האדם, צ'י גם מיצר דם. על פי הר"ס צ'י הוא המפקד של הדם, דם הוא האימא של הצ'י. אילו שתי החומרים הבסיסיים של גוף אדם.
צ'י ודם
ברפואה סינית יש 6 איברים "מיוחדים" - הם חלולים בצורתם אך הם גם מאכסנים תמצית. בנוסף, מאכסנים לעיתים, אך גם פולטים בזמנים אחרים. בניגוד לאיברים האחרים, הם לא מוצמדים לאיברים אחרים, כמו זוגות היין יאנג. ששת האיברים המיוחדים הם: המוח, מח העצם, העצמות, כלי הדם, כיס המרה, והרחם. ברפואה סינית אין אדרנל, אין לבלב, אין תירואיד וכו. אין זה אומר שתפקוד של האיברים לא מקבל התייחסות ברפואה הסינית, התפקודים הנ"ל מוכללים בתוך אחד או כמה מהאיברים שתוארו קודם לכן. לדוגמה, תפקודם של מערכת הרבייה הנשית מוכללים בעיקר בתוך הכליות, הכבד והטחול הסינים. התפקודים של מערכת העצבים המרכזית מוכללת בתוך התפקידים של הלב, הכבד והכליות. רוב התפקודים של הלבלב, משויכים לתפקודים של הטחול הסינים. אין איברים שלא מקבלים התייחסות. לאומת זאת, מיוחסים לאיברים סינים תפקודים נוספים, שאנו לא רגילים ליחס. לדוגמה, לכליות משויכת האנרגיה המינית והרבייה, העצמות, הברכיים, הם קשורות לנשימה, ושולטות באוזניים, השמיעה והשיניים. הטחול – לא רק עיכול (ויצור של צ'י ודם כתוצאה של העיכול) אלא גם השרירים, הטעם, והפה. כל חלק בגוף קשור לאחד האיברים. גוף האדם הוא רשת עצומה, עם סדר מדהים של תלות הדדית.
ששת האיברים המיוחדים
תמצית ורוח
Jing and Shen
Jing, "התמצית", הוא החומר הבסיסי והיסודי ביותר. תפקידו ליצר ולתחזק את הגוף האנושי. יש שתי סוגי תמציות בגוף האדם: 1. מולדת. 2. נרכשת. את התמצית המולדת אנחנו מקבלים ברגע ההתעברות, מההורים, והיא תלויה גם במצב האנרגטי שלהם ברגע ההתעברות. אפשר לומר שהרעיון דומה למטען גנטי שמגיע מהזרע והביצית, אך כמובן, לסינים לפני 2500 שנה לא היה מיקרוסקופ, והם לא ידעו על הזרע והביצית. על פי הרפואה הסינית, העובר נוצר משילוב של הנוזל הלבן שמגיע מהאבא והדם של האימא. ברגע ההתעברות לעובר יש תמצית שאנחנו קוראים לה תמצית תרום לידתית (או – אחרי הלידה – תמצית מולדת). האנרגיה הבסיסית הזאת קובעת את הקונסטיטוציה הבסיסית שלנו, את הבריאות הבסיסית שלנו, וגם, באופן כלשהו, קובעת – מי אנחנו. האנרגיה הזאת תלווה אותנו כל חיינו. לאנרגיה הזאת לא ניתן להוסיף, היא הולכת ומתכלה במהלך החיים, כשאנחנו משתמשים בה. כשהיא נגמרת, אנחנו מתים, זה נקרא מוות טבעי, על פי הרפואה הסינית. לשמחתנו יש סוג נוסף של תמצית, שנקראת "תמצית נרכשת". היא נוצרת באופן יום יומי, מה"עודפים" של צ'י ודם. אנחנו מיצרים צ'י ודם מהאוויר שאנחנו נושמים ומהמזון שאנו נושמים. במהלך היום אנחנו גם צורכים צ'י ודם. אם בסוף היום יצרנו יותר צ'י ודם ממה שהשתמשנו, כשאנחנו הולכים לישון, במצב העמוק של השינה, האנרגיה "עודפת" הזאת עוברת טרנספורמציה, והופכת לתמצית מהסוג השני – תמצית נרכשת. האנרגיה הזאת של התמצית מאוכסנת בכל האיברים, אך במיוחד, בכליות. ככול שאנחנו מיצרים יותר מהתמצית הנרכשת הזאת, כך התמצית הבסיסית נצרכת באופן יותר איטי. כשאנחנו לא חיים נכון, לא נחים מספיק, בזמן מחלה, או פשוט כתוצאה מהזדקנות טבעית, אנו צורכים מהתמצית המולדת. (בגלל זה כל כך חשוב לנוח מספיק ולחיות נכון). אפשר להשוות זאת להון בסיסי והריבית שאנחנו מקבלים מההון הזה. כאשר אין לנו הכנסות, או אין לנו ריבית, אנחנו צריכים לצרוך מהחסכונות. על פי הרפואה הסינית, הדם במחזור החודשי אצל האישה (הווסת), והזרע אצל הגבר, הוא ביטוי פיזי לאנרגיה הזו.
* על פי הרפואה הסינית, תמצית, צ'י ורוח יוצרים קונספט משולש, מאוד חשוב. הוא נקרא שלושת האוצרות ברפואה סינית. אמרתו שתמצית נוצרת גם מהשאריות של הצ'י. וגם אמרנו, שכשהצ'י של הלב חזק ובריא, הוא יוצר רוח. לכן אפשר להגיד שהצ'י הוא הציר שמחבר בין התמצית והרוח. בלי צ'י לא נוכל לייצר תמצית ובלי צי לא נוכל לצבור צי בלה שמתבטא בתור רוח.