• אספקט נוסף של המדיטציה היא משמעת. משמעת מובילה לפתיחות. 

• משמעת היא משהו דורשני, אתה נדרש למשמעת חריפה: משמעת להיות, לשבת ולתרגל, לשתף בתרגול את הקונספציות, את תת המודע, את הרגשות, את ענייני היום יום, ואת כלל האספקטים של החיים. 

• אימון במשמעת שכזו מתחילה לאט לאט לפתוח את הדלת לשער ענק. שער עץ כבד שנסגר בחוזקה. כדי לפתוח את השער הזה, צריך קודם כל לתפוס בידית, ואז לדחוף חזק, לדחוף עוד ועוד, עד שלבסוף מתחלים לשמוע התחלה של שער נפתח. 

• כחלק מהמדיטציה, אנחנו משתמשים בתודעה החוקרת שלנו, הסקרנית. ידע אינו עוד אלמנט זר, אלא אלמנט שמעצים את הסקרנות. אותה סקרנות, על פי המסורת הבודהיסטית היא הבסיס למה שנקרא התמסרות (Devotion), או אמון. הסקרנות היא כוח משיכה מאוד חזק. פתאום גילנו משהו, ואנחנו רוצים עוד ממנו. 

• במדיטציה אנחנו פוגשים את הנירוזות פנים אל פנים. אותם החלקים בנו שאנחנו מעדיפים להסתיר מעצמנו, הרגשות והמחשבות שהינו מעדיפים לא לחשוב עליהם, הרגעים שהיינו מעדיפים שייעלמו מהר, שיתחלפו ברגע נעים אחר.  המדיטציה חושפת בפנינו את כל הטריקים הקטנים הללו שאנחנו מפעילים על עצמינו. 

• במדיטציה מתיחסים לשני אספקטים: לעצמנו, ולעולם שלנו. דרך תרגול המדיטציה, אנחנו מסוגלים לסנכרן את "העולם" אם "עצמנו". העבודה עם שני המרכיבים האלא, בסופו של דבר, יוצרים איזשהו "ניצוץ", הניצוץ הזה הוא הזרע של החמלה. 

• כאשר מתחילים לתרגל מדיטציה, יתכן שנגלה שאנחנו לא אוהבים את עצמנו כל כך, אולי אפילו שונאים. שונאים את עצמנו, ושונאים את העולם שלנו. אבל תוך כדי אימוני המדיטציה, כשמתחילים להתיחס אל עצמנו ואל העולם שלנו סימולטנית, באופן מעמיק ויסודי, מתחילה להתפתח איזו סוג של חמימות. לאט לאט מוצאים שעולם התופעות הוא משהו שניתן לעבוד איתו אחרי הכל. ואם כך, גם האישיות המורכבת שלנו, היא משהו שניתן לעבוד איתו.  

• כך שעכשיו תרגול המדיטציה עובד עם שלושת מרכיבים: עם עצמינו, עם עולם התופעות, ואם החום שמתפתח.

• מדיטציה היא הדרך היחידה לפתח את הביטחון הבסיסי הזה בעצמנו. מעבר לכך, היא הדרך לפיתוח פתיחות והפוטנציאל להארה.  

שוב - ממליצה מאוד לקרוא את המאמר בעצמו:

http://www.lionsroar.com/the-view-why-we-meditate-your-guide-to-buddhist-meditationjuly-2014/