עבודה עם חוויה רגשית דרך תחושות הגוף היא אחת מדרכי הטיפול המרתקות בעניי. המעבר מרובד הסיפור כפי שאנו מספרים אותו ברובד הקוגניטיבי - המחשבות, לרובד התחושות לא מפסיק להפתיע ולחדש. דברים שאנחנו מספרים לעצמנו, ומאמינים להם, מקבלים לפתע משמעות חדשה - כעת אנחנו מסתכלים עליהם מנקודת מבט אחרת. נקודת המבט של תחושות הגוף מבטאת אינטגרציה של הרבה מאוד מידע, חלקו מודע וחלקו לא. בסופו של דבר כאשר אנחנו שואלים "מה אני חש\ה כרגע?" וכאשר הקשב מופנה בצורה פתוחה, ולא שיפוטית פנימה, התמונה המצטיירת מחוברת לרובד פשוט, ענייני, ללא כחל וסרק - רובד בו אין מקום לכל אותם סיפורים שאנו מספרים לעצמנו. תוספת של עבודה עם תחושת הגוף לשפוך אור ולחדד כל טיפול ריגשי כמו טיפול בדיכאון, בחרדה, ב"סתם" סטרס או כל תחושה שצריכה הקשבה ועיבוד.
עם זאת, על אף שיש יותר ויותר שיטות טיפול שמתייחסות גם לתחושות הגוף כחלק מהתהליך הטיפולי, זוהי עדיין שיטת טיפול פחות נפוצה. בייחוד בקרב שיטות הטיפול הקונבנציונליות, האקדמיות כדוגמת הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה - שמסתמכות בעיקרן על טיפול שיחתי.
והנה בא מיתוך האקדמיה, המחקר הפיני המעניין הבא:
בסופו של תהליך סטטיסטי סבוך ומורכב, החוקרים יצרו מפות של תחושות הגוף בהתאמה לרגשות בסיסים כמו כעס, פחדה, גועל, שימחה, עצבות, חרדה, אהבה, דיכאון, שביעות רצון, וגאווה. (חלק אחר מהמחקר התייחס גם לרגשות מרכבים יותר).
מחקר שפרסמו המחלקות הבאות:
המחלקה להנדסה ביומדיקלית, מדעי המחשב, המחלקה למחקר המוח, אוניברסיטת אאלטו פינלנד,
מרכז PET באוניברסיטת טרוקו, והמרכז לעיבוד מידע של אוניברסיטת טמפר בפינלנד.
אסכם קצת מיתוך המאמר שפרסמו:
הרגשות מתאמים את ההתנהגות שלנו ואת ההיבטים הפיזיולוגיים שלנו במהלך אירועים שונים. למרות שאנו מודעים לעתים קרובות למצב הרגשי הנוכחי שלנו, כגון כעס או אושר, המנגנונים שמעוררים תחושות סובייקטיביות אלה לא לגמרי מובנות. בניסוי זה השתמשו החוקרים בכלי דיווח עצמי טופוגרפי כדי לגלות שמצבים רגשיים שונים קשורים לתחושות גופניות מובחנות מבחינה טופוגרפית ותרבותית; תחושות אלה מהוות בסיס (לעיתים מאחורי הקלעים) להחוויות הרגשיות המודעות שלנו. מעקב אחר הטופוגרפיה של תחושות הגוף המופעלות על-ידי רגש יוצר כלי ייחודי למחקר רגשי, ואף יכול לספק סמן ביולוגי להפרעות רגשיות.
בני האדם חווים את הרגשות גם בגוף. בנוסף, ניתן לשער שהפידבק הסנסורי מהווה טריגר לתודעה ולחוויה הרגשית. במאמר הם חושפים מפות של תחושות גוף המקושרות לרגשות שונות, שמופו על ידי שימוש במפות טופוגרפיות שסומנו על ידי מתודולוגיה של דיווח עצמי של הנחקרים. חמישה מחקרים סך הכל, 701 נחקרים, שהתבקשו לסמן על שתי צלליות של דמויות, בצרוף:
1. מילים של רגשות
2. סיפורים
3. סרטים
4. הבעות פנים
הם נתבקשו לצבוע את האזורים בגוף בהם הם הרגישות שיש פעילות מוגברת (אדום), או פעילות מופחתת (כחול) כאשר הם צפו בכל אחד מצורות הגירוי שהוכרו למעלה.
(כדאי לשים לב שכלל לא הייתה התייחסות במחקר למאפיינים של התחושה עצמה, אלא רק עודף וחוסר של חווית התחושה הגופנית ט.ב). רגשות שונים היו מקושרים לאזורי גוף שונים באופן שהיה מופרד סטטיסטית בצורה משמעותית, לאורך כל הניסויים. המפות הללו שמרו על עקביות בנחקרים במערב אירופה (פינלנד ושבדיה), והמזרח הרחוק (טייוואן) - מה שחיזק לחוקרים את ההשערה שמיפוי תחושות הגוף אינו תלוי בהבדלי תרבות.
מסקנות המחקר, המפורטים בסופו, מחזקים מחקרים אחרים שמשערים שסומטיזציה וחווית גוף של רגשות מהוות גורם משמעותי ביותר בעיבוד הרגשי של חוויה. החוקרים מקווים שמפת הרגשות עליה הגיעו החוקרים תוכל לתרום להבנה טובה יותר של הפרעות מצב רוח כמו דיכאון וחרדה.
---
קישור למחקר:
https://www.pnas.org/content/111/2/646
לקריאה נוספת על עבודת גוף-נפש בראיית הרפואה הסינית:
https://www.inner-space.co.il/depression-anxiety-psychoemotional