• טלי בר

בחזרה לעדינות

עודכן ב: 11 יונ 2019


טלי בר |דיקור סיני בחיפה | בחזרה לעדינות
טלי בר |דיקור סיני בחיפה | בחזרה לעדינות

"The ground of fearlessness is renouncing hard-heartedness and allowing ourselves to be tender, sad and fully present." Chögyam Trungpa Rinpoche

קשה לתרגם את הציטוט המופלא הזה, אבל בכל זאת אנסה:

"הקרקע של חוסר הפחד הוא ההסכמה לוותר על קשיחות הלב, והיכולת לאפשר לעצמנו להיות עדינים, עצובים ונוכחים באופן מלא." צ'וגיאם טרונגפה

האדם העדין לא משתמש באגרסיביות ברגעים של כאב וחשש, האדם העדין מפתח את היכולת לראות רחוק יותר, ללכת מעבר לחוויה הפשוטה, ולחוות את החיוביות החבויה בכל מציאות.

עדינות, היא סוג של אהבה, רגישות, רוך וטוב לב כלפי עצמנו. היא האיכות המנטלית שמצליחה לתפוס את הנימים העדינים של המציאות. זהו החלק של התודעה שחווה מציאות רחבה יותר, שלמה יותר, עמוקה יותר. החלק שמסוגל לעשות אינטגרציה של כל קלט החושים - מה שהאינטלקט לא מסוגל לעשות. יש שמכנים את התוצר של האינטגרציה הזו אינטואיציה, או וחכמה.

בחלק הזה של התודעה אין מקום לשיפוטיות, רק רוך וטוב לב אוהב.

החברה המערבית נוטה יותר לחוויות חושיות חזקות, ופחות לפיתוח של העדינות. היא מחשיבה יותר את פיתוח המחשבה, ההיגיון והלוגיקה מאשר את היכולת לחוש ולהרגיש. החברה המערבית מחשיבה יותר את הידע ופחות את החכמה. זו ההשכלה שרובינו קיבלנו בבית הספר, וכך גם ילדינו.

אילו מאתנו שהשתתף בסדנת מדיטציה בשתיקה, או טיול ארוך בטבע, בוודאי מכירים את תחושת העדינות שמתחזקת בסביבות מופחתות גירויים אילו.

כאשר התודעה העדינה לא מקבלת מקום והכרה לאורך זמן, מתפתחת תחושת ריקנות גדולה, וכתוצאה מהריקנות – פחד. (פחד כאן הוא גם הסיבה וגם התוצאה). וכמו בתאוריית היין והיאנג של הרפואה הסינית, יש את הזמנים בהם נידרש תפקוד מיטבי גם תחת קושי, מתח או כאב מנטלי (יאנג), ויש את הזמנים האחרים, אילו שנועדו לאזן את הראשונים, בהם נדרשת הרכות, העדינות. (יין).

מאחר שאנחנו לא תמיד מודעים (או זוכרים) את המנעד הזה, פעמים רבות, מבלי שנרגיש, אנחנו נוטים להתעלם מכאב או להיות תוקפניים כלפיו. תופעה מאוד נפוצה שאני פוגשת בקליניקה - אנשים מגיעים עם סימפטום שנראה פיזי לחלוטין, ואז תוך כדי טיפול, מתחברים לרובד העמוק יותר של הכאב (המנטלי). ההבנה שבעצם לא פגשנו את הכאב שלנו, שהתעלמנו ממנו או הרחקנו אותו מגיעה רק בדיעבד.

רגע של כאב ופחד יכול להיות רגע של אינטימיות ועדינות עם עצמינו או יכול להיות רגע של ניכור ותוקפנות. אם לא למדנו אחרת, יתכן שתוקפנות ופחד הן התגובות האוטומטיות שלנו לכאב מנטלי. (איך יודעים מה האוטומט שלנו? בהמשך).

ניכור ותוקפנות, לאורך זמן, הם לא הדרך המיומנת ולא הטבעית להתמודדות עם כאב פיזי או מנטלי. דמיינו את היד העדינה והאוהבת של אימא שנוגעת בברך כאובה של ילד שמעד. או של חתול שמלקק בעדינות פצע ברגלו. זו הדרך שהטבע שהדרך יעד לנו.