פעמים רבות יוצא לי לפגוש אנשים מאוד אינטליגנטים, מבריקים אפילו, הסובלים מדיכאון. לרוב יש להם טיעונים מבוססים ודי מדויקים על החיים \ המצב במדינה \ העתיד מבחינה כלכלית \ ועוד. אני מקשיבה להם, חושבת יחד איתם, ולא פעם מוצאת שלא קל לי להפריך את הטיעונים שלהם. אני ממש לא מאמינה במשפט "יהיה בסדר" כי הוא פשוט לא נכון.
אולם, פעמים רבות מסתתרים מתחת לטיעונים (המלומדים והמבוססים) האלא דפוסי חשיבה, הלך רוח - צורת הסתכלות כללית יותר על העולם. מאחורי דפוסי החשיבה הללו, אי שם ברקע, מסתתרות התחושות והרגשות, מה שהרופאים הסינים קוראים לו "הצ'י". לתחושות ולרגשות כבר פחות קל לשים לב.
הטענה הלוגית, המחשבה, אינה תמיד הגיונית כמו שהיא מציגה את עצמה. האמת היא שהיא הרבה יותר מושפעת מהרגשות והתחושות ממה שנראה לנו. לא רק תוכן המחשבות, אלא גם המשקל והחשיבות שאנחנו נותנים להן. האופן בו אנחנו מאמינים (או לא מאמינים), הדרך בה אנחנו מפרשים את המציאות – כל אלא מושפעים מאוד מהאקלים הפנימי שלנו, מהתחושות ומהמבנים המחשבתיים שמלווים אותנו.
רציתי להתייחס למאמר שפורסם בעיתון Huffington post ב11.18.14, גם הוא, בעקבות מאמר אחר שפורסם בPsychology today ב2.7.14.
המחשבה שמאחורי המאמר מוצאת חן בעיני.
המאמר הנ"ל לא מתייחס לרובד התחושות והרגשות אבל הוא ממפה בצורה מאוד יפה דפוסים של חשיבה שמעודדים דיכאון, מפריעים לאושר. יכול להיות שתזהו את עצמכם באחד הדפוסים, ואז מה?
אז תוכלו לזהות טוב יותר מתי הם מופיעים. כשתזהו אותם הזמן אמת, יכול להיות שבמקום כלשהו בקוגניציה תופיע מחשבה חדשה. יתכן שדפוס החשיבה השכיח שלכם מעוות במקצת את תפיסת המציאות?
מופיעה הסקרנות
כשמופיעה הסקרנות, התודעה נהיית יותר ערנית. תשומת הלב מופנת פנימה, אל התחושות והרגשות שמאחורי הקלעים.
בתוך הרגע הזה - של הזיהוי, בעצירה, בהתבוננות הסקרנית פנימה מצוי המפתח.
תשומת הלב הערה והמרחב הלא שיפוטי, כבר יעשו את העבודה, אל דאגה, הטרנספורמציה מתחילה מכאן.
דפוסי המחשבה המדוברים הם המחשבות שמאחורי המחשבות. המחשבות הבסיסיות, אם תרצו. אילו מחשבות עדינות ומהירות, ומכוון שכך, פעמים רבות קשה לשים לב אליהם – אם זאת הם מאוד משמעותיות מכוון שהן צובעות את תפיסת המציאות, בצבע (הכמעט שקוף) שהם משרות.
על פי המאמר, שבעת דפוסי החשיבה הם (בטוחה שיש עוד):
מחשבה בסיסית שהחיים הם קשים.
מחשבה בסיסית שאי אפשר לסמוך על בני אדם.
הפניית תשומת לב מרובה יותר למה שתקול, מושחת – או פשוט "לא בסדר", מאשר למה שטוב, יפה, ו"בסדר".
מחשבה בסיסית המשווה באופן תדיר את עצמי לאחר – וכתוצאה מכך נבנה אקלים פנימי בסיסי של קינאה.
חוסר הכרה בעובדה הבסיסית לפיה לעולם לא תהייה לנו שליטה מלאה על המציאות (אבל יש לנו יכולת השפעה) – וכתוצאה מכך ניסיון, כושל, בלתי פוסק, להשיג שליטה. צורת חשיבה זו היא מתכון מצוין לחרדה.
מחשבות פסימיות על העתיד – מה שגורם לנו להיות, כצפוי, פסימיים, עד כדי התעלמות מהישגים ודברים טובים שקורים לנו.
מילוי השיחות ברכילות ובתלונות בלתי פוסקות.
אני בטוחה שאפשר להוסיף כאן עוד דפוסי מחשבה, מוזמנים לרשום את דפוס המחשבה הבסיסית שלכם
מנקודת המבט הבודהיסטית הייתי יכולה להוסיף את אחת האמיתות הבסיסיות שלימד הבודהא לפיה: כל עוד לא הגענו להארה, תמיד יהיה מרכיב מהקיום שלנו שלא יהיה מרוצה. לא רק שכדאי לקבל את האי מרוצות כחלק מהקיום האנושי, אפשר אפילו לצפות לו. סיגול צורת החשיבה הזו, עשוי להביא להקלה עצומה בעומס היומיום. מניסיון.
אז אם אתם קוראים את אחד המשפטים הנ"ל ואומרים לעצמכם "אבל זה נכון" – אני מציעה לכם לעצור, לחייך לעצמכם, ולחשוב "רגע, אולי אפשר גם אחרת".
נקודה למחשבה :)
המאמרים המקוריים (מומלץ מאוד לעיין גם בהם)