אני פוגשת אותם יום יום בקליניקה, עם מגוון כל כך רחב של תופעות לוואי עקב נטילת התרופות שאמרו להם לקחת, כנראה לכל החיים. לעתים לאחר ארוע כלשהו או מחלה ולעתים בגלל איזשהו מדד לא תקין בבדיקת דם שגרתית (או בשל מצב נפשי זה או אחר). הרופא פעמים רבות כל כך נחרץ ובטוח, משרה ביטחון או להפך, תחושה של חוסר ביטחון באדם שמולו שרוצה להאמין שהתרופה תשפר את מצב בריאותו. ואני, מי אני? בטח שלא רופאה, מה אני יודעת, בוודאי שלא יכולה להמליץ בעצמי לגבי כל מה שקשור לעולם המסואב והמורכב הזה שנקרא תרופות. בכל זאת, לא פעם, משהו נחמץ לי בלב במצבים האלו. עצוב לי כי תרופה כמעט תמיד לוקחת משהו, וגם אם בגדול היא הכרחית לשימור בריאותו של האדם, הוא לא יהיה ממש אותו דבר איתה. משהו קבוע נכנס פה לחיו ומתערב לו בלב ליבו של המנגנון הכל כך מורכב הזה: גוף האדם (גוף-נפש האדם).
עוד יותר עצוב לי בלב באותם מצבים בהם שימוש כרוני בתרופה מרחיק את האדם עוד יותר מעצמו. בדיוק כאשר הגוף קרא לו להתעורר, כשמשהו מתחיל לאותת שלא בסדר, שלא נעים מסיבה זו או אחרת, בדיוק אז האדם הולך לרופא ובמקום לחבר אותו לעצמו, לאורך החיים שלו (שלא נדבר על הלך הרוח שמלווה את היום יום שלו), הוא מקבל מרשם לתרופה, והוא נשאר עם המסר - הנה, קח את הגלולה הזו פעם ביום ו"הכל יהי בסדר".
אין לי כאן תלונה לרופא, שברוב המקרים פועל על פי ההכשרה שניתנה לו (והנחיות משרד הבריאות), מכוונה וידע מצטבר שנועד לשרת את טובתו של החולה. רופא שפעמים רבות עובד בתוך מערכת ציבורית הסובלת מעומס יתר ומחוסר בכוח אדם. מכורח נסיבות שלא מותיר את הזמן הדרוש להכרות מעמיקה של החולה. ולא פעם פגשתי באופן אישי, ודרך סיפורים של מטופלים גם רופאים שכן מנסים, באמצעים שיש להם, לכוון לכיוון של שינוי אורך חיים על מנת לשפר את בריאותו של האדם.
כן ניצבת לי הלב כאשר אני חושבת על המערכת הגדולה, שכוונתה הטהורה מוסטת בין השאר מאינטרסים כלכליים של חברות התרופות. על אף ששימוש כרוני בתרופות מעמיס לאין שיעור על מערכת הבריאות לעומת האלטרנטיבה - לתת לאדם את מה שהוא צריך כדי לשנות את אורך חייו לכיוון בריאות טובה. סתם מחשבה שאני נוהגת להשתעשע בה - כמה כסף היה נחסך למערכת הבריאות אם כל אדם שחפץ בכך יוכל להיפגש באופן זמין ותדיר תזונאי/ת, פסיכולוג/ת, ומדקר/ת (ויש עוד הרבה). כמה מהבעיות היו נפתרות וכמה מהמחלות העתידיות היו נמנעות?
הנה הכתבה הנוקבת הזו ב The Guardian שמספרת על כך שמשהו מתחיל להשתנות באנגליה. משהו שקובל בקול, בצורה ברורה, על השימוש הלא ראוי בתרופות.
על פי הכתבה, שימוש יתר בתרופות הוא הסיבה השלישית בגודלה למוות (אחרי בעיות לב וסרטן). בנוסף קובל על הנטל הכלכלי העצום של טיפול באנשים באמצעות שימוש כרוני תרופות. באנגליה יש תוכנית ממסדית הנקראת Choosing Wisely campaign שמעודדת מטופלים לחקור ולשוחח עם הרופא על שינוי אורח חיים על מנת להוריד את הטיפול התרופתי כרוני.. מי יתן ונלמד מהם.