כעס

רדיקאל- על פי Elisabeth Rochat, הרדיקאל של הכעס (שנקרה באנגלית Nu), מסמל שיפחה תחת יד הבעלים שלה. האישה תרגיש כעס באופן טבעי, אך במקרה של האישה מהרדיקאל, הכעס מוחזק בפנים. לפי Rochat, משמעות אחת של הרדיקאל Nu , היא המאמץ שצריך להשקיע על מנת להעלות משהו מהארץ. לדוגמה היא נותנת את התיאור של דג גדול שחי באוקיינוס הצפוני. הדג הזה יוצא מהמים ונהיה ציפור. הסימנייה Nu מייצגת את הרגע של המעבר מהמים אל האוויר, של הטרנספורמציה מדג השוחה במים אל ציפור עפה באוויר. אין שום פתולוגיה בתיאור הזה, אלא פשוט סוג של אותו כוח מתפרץ שיש בכל ההתחלות.

 

תחום הרגשות של הכעס -

המילה "כעס" ברפואה סינית מייצגת תחום נרחב של רגשות.

תסכול - תסכול הוא למעשה הרגש הבסיסי של אלמנט העץ. תסכול מתרחש כאשר יש פער בין הרצון של האדם לבין מה שמתרחש. התסכול הוא רגש ראשוני, ומשם הוא יכול להתפתח למספר כיוונים. תנועות אפשריות במצב של תסכול כאשר תכנית מסוימת לא הגיעה לידי מימוש, עץ מאוזן יוכל להסיק את המסקנות לגבי מה השתבש בדרך, ואם יש צורך, לנקוט פעולות אלטרנטיביות להשגת המטרה. עץ מאוזן ינקוט פעולה מתאימה כדי לפתור את התסכול. לפעולה צריכה להיות מידת הכוח המתאימה. לעץ מאוזן יש את היכולת של הגמישות. גמישות היא למעשה יכולת לוותר על התכנית כפי שתוכננה, ולנסות להשיג את הרצון בדרך אחרת. המים מאפשרים לעץ לקבל את הגמישות שלו. אפשרות נוספת היא שבמקרים מסוימים המתכת תבקר בצורה בריאה את העץ והאדם יהיה מסוגל לשחרר את הרצון שלו ולהשיג את מבוקשו מבלי להרגיש מתוסכל (כל עוד האדם מרגיש תסכול, הוא לא באמת שיחרר).

שני המסלולים הפתולוגים הם הכיוון של כעס-זעם, והכיוון של הפנמת התסכול - דיכאון, או אדישות. כעס עד כדי זעם הוא תגובת עודף לתסכול. אנשים שנמצאים במצב של כעס כבר לא מכוונים להשגת מטרתם. הכעס גורם לחוסר בהירות בתודעה. במצב כזה האדם מאבד את הגמישות שלו. כאשר אין בהירות בתודעה, האדם לא יכול לתכנן תוכניות אלטרנטיביות. בתורות הלחימה הסיניות, אחת האסטרטגיות הוא לגרום ליריב להתמלא בכעס, ועל ידי כך לפגוע ביכולת החשיבה שלו. הפנמת הכעס ואדישות זוהי תנועה כלפי פנים לאותה אנרגיה שהחלה בתסכול. האדם לא מבטא את הכעס שלו אלא, ומכיוון שהוא לא רוצה לעורר תגובה מסביבתו מפנה אותו פנימה כלפי עצמו. האדם לא משקיע משאבים להשגת המטרה שלו. הצ'י שצריך לעלות כלפי מעלה, לא עולה, והאדם לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלו. ישנם צרכים ורצונות שלא באים לידי מימוש. כאשר מצב זה נהיה כרוני, הצ'י של הכבד נתקע. מבחינה מנטאלית, האדם לא מפוקס על מטרה מסוימת. מבחינה חיצונית הדבר יכול להיראות כמו אפטיה, או "חוסר יכולת", שעם הזמן יכול להוביל לדיכאון. ברמת היום יום, ניתן גם להסתכל על הדברים דרך הקשר השכבתי של הכבד-מגן הלב (שהוא גם קשר אימא-בן במעגל האלמנטים). האדם חש תסכול וברגע מסוים הוא סוגר את עצמו מהסביבה החיצונית, ישנה תחושה שהלב "נסגר". יש תחושה של נתק מהסביבה. מישהו שמרגיש מנותק, מרגיש לבד. התחושה הזאת של הניתוק היא הבסיס לתחושת הבדידות שמתלווה פעמים רבות לדיכאון. ה"סגירה" הזאת של הלב, לא מאפשרת לרגשות באופן כללי לעבור דרך הלב, ויכולה להיווצר תחושה של חוסר אכפתיות וחוסר רגישות.